נעים להכיר שמי ארינה אלבו😊
וכל החיים הייתי מהילדים שמציירים...
לא הייתי טובה בזה במיוחד, אבל אהבתי את זה מאוד אז פשוט המשכתי. בתיכון הגעתי למגמת אומנות, יצרתי סדרת תצלומים על מעמד האישה ואז פתאום...
התקבלתי להציג אותה במוזיאון ישראל לאומנות!
(כן, מאוד התרגשתי, אבל אני חושבת שהייתי "טינאייג'רית מדי" בשביל להעריך מה זה אומר להתקבל לשם בגיל כזה...)
במקביל עסקתי במחשבים, ובגיל ממש צעיר מצאתי את עצמי עובדת בהייטק בתפקיד שנחשב מטורף לגילי
השכר, התנאים, הכול היה סלול, אבל אני...
קיבלתי דחף חזק מאוד רק ליצירה, והתחלתי לצייר המון.
הייתי עובדת מוקדם בבוקר בהייטק, מסיימת בספרינט, אוכלת צהריים ועוברת לצייר – עד אחת עשרה, שתים עשרה בלילה, עד מתי שהייתי מצליחה להחזיק.
חיפשתי מורים ומסגרות, הלכתי למלא מקומות, אבל אז לא היו מסגרות בארץ שלימדו ברמה שרציתי.
אז למדתי המון מהרשת, הזמנתי המון ספרים מחו"ל, ותוך כדי הניסוי וטעיה מצאתי בעיקר מיליון דרכים שבהן זה לא עובד לי.
עשיתי כל טעות אפשרית.
נפלתי לכל בור,
והרסתי עשרות ציורים.
לאט לאט השתפרתי, אבל בקצב מאוד איטי ומתיש.
אני זוכרת ממש את התסכול - "למה זה לא יוצא כמו שאני מדמיינת את זה?!"
ואת הרצון החזק להצליח ליצור ברמה שאני רוצה.
ואז בסופו של דבר, אחרי המון זמן והשקעה, הגעתי לשיעור אחד מיוחד ברישום שבזכותו הנקודות התחילו להתחבר…! המידע העצום שכבר למדתי ורכשתי התחיל להתאסף - כמו חתיכות של פאזל שנופלות למקום!!!
ואני?
סוף סוף פיצחתי איך עניין הציור עובד.
כשזה קרה הרמה שלי זינקה פתאום בבת אחת, כאילו פיצוץ אטומי הקפיץ אותי שנות אור קדימה.
באחד ממפגשי האומנים שאליהם הלכתי ומרוב ביישנות פחדתי לדבר, יום אחד התעקשו שאראה את הציורים שלי...
ואז כשהם ראו את הציורים?
הם הכריחו אותי לפרסם אותם!
אחרי לא מעט שכנועים, ועם דופק על 200... פתחתי פייסבוק, הפוסט הראשון שהעליתי היה דיוקן של דאינריז ממשחקי הכס...
להפתעתי הגמורה…
הפוסט הפך לויראלי וקיבל אלפי לייקים!
המון אנשים התחילו לעקוב אחריי, קיבלתי הצעות לעבודות בתשלום, לשיעורים פרטיים ועוד...
המשכתי לעבוד כל בוקר בהייטק, ואחר כך ללמד תלמידים לציור עד הלילה, ואז גם אם הייתי מנסה לישון הראש שלי היה מלא ברעיונות ופשוט זה לא היה עוזב אותי עד שלא הייתי שופכת את הציור על הדף, אז לא ישנתי הרבה אבל ...
זה היה כל כך כיף!
באיזשהו שלב התחלתי ללמד בקבוצות, פתחתי את קבוצת הציוריה שמונה היום 75 אלף חברים(!) וזכיתי ללמד ולפגוש המוני אנשים.
בשנת 2017 התקבלתי לתערוכה בינלאומית במוזיאון MIIT בטורינו איטליה, בפעם הראשונה בחיי לבשתי שמלה מפונפנת כזאת עם שסע בצד קראו לי לבמה, העניקו לי תעודה ואמרו שאני BY FAR הבחורה הכי צעירה שהציגה שם אי פעם.
אני זוכרת שירדתי מהבמה בשוק, באתי לאמא שלי (כן היא טסה לאיטליה כדי לראות את זה!)
נתתי לה את התעודה ואמרתי לה עם דמעות בעיניים
"אני מצטערת שלא קיבלת ממני תואר ושאני לא עובדת בעבודה כמו שרצית.. זו התעודה הכי טובה שאני יכולה לתת לך ואני מקווה שזה מספיק"
שתינו בכינו מלא והתחבקנו
זה היה אחד הרגעים הכי מרגשים שהיו לי בחיים.
תקופת הקורונה הגיעה, והכריחה אותי (לשמחתי) לעבור לדיגיטל.
סגרים, הסטודיו התוסס שלי נדם פתאום, ואני פתחתי קורס ראשון בזום. להפתעתי השיעורים בזום הפכו להצלחה מסחררת, אפילו יותר מהפרונטאליים.
ואז הבנתי... אני חייבת לארוז את כל הידע שלי בתוך קורס אחד חזק, מרוכז, מוקלט, שאנשים יוכלו לקבל ולחזור אליו בכל שעה, מכל מקום בעולם, ולא להיות תלויים בשום דבר.
עבדתי על זה שנה שלמה וזכיתי לממש את זה ויצרתי את קורס "סודות הרישום" – קורס שאין כדוגמתו בארץ.
אני כל כך שמחה ומתרגשת להגיש לך את הקורס
מאחלת לך מכל הלב לממש את היצירתיות שטמונה בך,
מגיע לך להרגיש את האושר הזה!
לחיי היצירה שלך!
ארינה
